פסק-דין בתיק ת"ק 46487-11-11

הצדדים וכתבי הטענות :

1.       התובעים הגישו כתב תביעה כנגד הנתבעת, על סך של 25,000. לטענת התובעים נגרם להם נזק בגין עיקול, שהטילה הנתבעת על חשבונם. כתב התביעה הינו לקוני, חסר כל פירוט, אינו כולל כל הסבר לאופן חישוב הנזק, על סך 25,000 ש"ח, וכן אינו מפרט את רשימת המסמכים, הרבים, שצורפו לכתב התביעה ואת הסיבה בגינה צורפו המסמכים לכתב התביעה.

2.       בכתב התביעה טוענים התובעים, כי הינם בעלי דירה בתל אביב, שהייתה מושכרת במשך השנים למר רומן ניצ'יק. ביום 13.6.11 הוטל על ידי הנתבעת, עיקול על חשבונם של התובעים  ללא הודעה מוקדמת על כך. התובעים מנהלים עסק לגידול דבורים, ובעת שהיה עליהם לשלם סך של 60,000 ש"ח, הסתבר שהוטל עיקול על חשבונם. כמו כן מנעה הטלת העיקול, העברת תשלומים אחרים, הן מכח הוראות קבע, והן מכח תשלומים באמצעות כרטיס אשראי.

3.       התובעים צירפו לכתב התביעה מסמכים מחשבון הבנק, מכתב עו"ד, וחשבונית שכ"ט לעו"ד בנרי. בין היתר הוצג מכתב מבנק לאומי, מיום 14.6.11, לפיו הוטל עיקול על חשבון הבנק, מכתב מיום 24.6.11, ובו הוראה לבנק לאומי העביר למרכז העיקולים סך של 732 ש"ח.

4.       לכתב התביעה צורפו מסמכים שונים, שנועדו, כפי הנראה, להוכיח כי תשלומים נוספים לא נפרעו על ידי הבנק, בשל העיקול. כך למשל מסמך מחברת הביטוח מיום 19.7.11, לפיו מספר כרטיס האשראי אינו תקף, מכתב מחברת "בזק", מיום 4.7.11, לפיו לא נפרעה חשבונית, ליום 27.6.11, מסמך מחברת הביטוח, מיום 27.7.11,לפיה פנו אל התובעים עוד ביום 12.7.11, ולמרות זאת טרם הסדיר את התשלום וכן מכתב מחברת כביש 6, מחודש יולי 2011, לפיו לא שולם חוב.

5.       מכתב נוסף, שצורף לכתב התביעה, מחברת אלפא מגה פוד בע"מ, שלא הופנה לתובעים, מתייחס לאספקת דבש באיחור, בחודש יוני, והצעה לתשלום קנס בסך 500 ש"ח.

לכתב התביעה צורפה דרישת תשלום מאת הנתבעת, תמר ניצ'יק רומן, עפ"י מספר חשבון לקוח 10204237, ובו דרישה לתשלום, בגין אגרת אכיפה ריבית והצמדה, סך של 688 ש"ח.

כן צורפה תשובת הנתבעת למכתב עורך דינם של התובעים, ובו טענה הנתבעת כי התובעים רשומים כבעלים בנכס רח' מנשה בן ישראל בתל אביב וכי על פי הודעה בכתב, מיום 7.9.2009, בוצעו חילופי מחזיקים מהשוכר ניצ'יק רומן, לבעלים, החל מיום 1.7.09.

לכתב התביעה צורפה קבלה, מאת הנתבעת, עבור תשלום בחשבון 10422105, לפיה שולם על ידי התובעים סך של 364, בשנת 2010, עבור ארנונה לנכס ברח' מנשה בן ישראל 10 בתל אביב.

6.       משלא שולמו החיובים השוטפים, נשלחה לכתובתם של התובעים, ביישוב קלע, דרישה לתשלום הארנונה, עבור שנת 2010, על סך  של 462 ש"ח. עפ"י האמור במכתב התשובה של הנתבעת, חשבון הארנונה, נכון ליום משלוח המכתב, 19.7.11, עדיין על שמם של התובעים.

7.       בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי ביום 7.9.09 מסר ב"כ התובעים לנתבעת הודעה על חילופי מחזיקים בנכס, כך שהחל מיום 1.7.09, יצא השוכר ניצ'יק רומן מהנכס, והתובעים הינם המחזיקים בנכס. ביום 26.4.11 נשלחה לתובעים, לכתובתם הרשומה במשרד הפנים בישוב קלע, דרישת תשלום, בגין חובות ארנונה לשנת 2010, למס' חשבון לקוח 10422105, ומשלא שולמה, לאחר למעלה מחודש ימים, הוטל העיקול. לטענת הנתבעת, שולם, בסופו של דבר, החוב, על ידי התובעים, ולא הוגשה כל השגה, או ערעור על חיובם, בטענה שהם אינם המחזיקים בנכס.

8.       בדיון בפני התייצב התובע, בליווי מתורגמנית. הוסברו לו טענות הנתבעת בכתב ההגנה. התובע הציג חשבון על שם הדייר רומן ניצ'יק, משנת 2011, וביקש ללמוד מכך שניצ'יק הוא החייב.

9.       נציגת הנתבעת העידה והסבירה, שיש חשבונות שונים בעירייה, ודרישת החשבון שנשלחה לניצ'יק, הינה בקשר לחוב ישן. מספר חשבון הלקוח לניצ'יק הוא 10204237, בעוד שמספר חשבון הלקוח לתובעים, כעולה מחשבונות שנשלחו אליהם, הוא 10422105.

דיון והכרעה :

10.   לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ובמסמכים שצורפו להם, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה שדין התביעה להידחות.

11.   טענתם של התובעים, בכתב התביעה, הינה כי הנתבעת הטילה על חשבונם עיקול, בגין חוב של מר ניצ'יק רומן.

12.   אני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה הודיעו התובעים על כך שהחל משנת 2009, הם המחזיקים בנכס, ולא מר ניצ'יק רומן, הן לאור המסמך, שהוצג, ולפיו, הודיע ב"כ התובעים, על השינוי, הן לאור העובדה שהתובעים לא השיגו בפני העירייה על חיובם והן בשל העובדה שבסופו של דבר התובעים הם ששילמו את החשבון. תמוהה בעיני טענת ב"כ התובעים, במכתבו לעירייה, לפיה החוב הינו של מר ניצ'יק רומן, שכן ב"כ התובעים, הוא זה שהודיע לנתבעת על שינוי המחזיקים בנכס, בשנת 2009.

החשבון, שנשלח למר ניצ'יק רומן, במהלך שנת 2010, נשלח בשל חוב קודם, ואכן מספר חשבון הלקוח, על הודעת התשלום, שונה ממספר חשבון הלקוח, בהודעות התשלום, שנשלחו לתובעים.

13.   התובעים לא הוכיחו בפני כל נזק, שנגרם להם. רוב ההודעות, שצורפו לכתב התביעה, נשלחו במועדים מאוחרים, למועד בו הוסדר העיקול בבנק לאומי. המכתב, ממנו עולה כי מוצע לשלם קנס של 500 ש"ח, בגין איחור במסירת הדבש, לא היה ממוען לתובעים, וממילא העיד על כך שהנזק, אם בכלל נזקם של התובעים הוא, עמד על סך של 500 ש"ח.